נשים עם דפוס היקשרות חרדתי מניחות שאם הצד השני ייתן להן ביטחון מלא, יגיד שהוא רוצה ויחזר ויניע את הקשר קדימה, הן ירגישו משוחררות וחופשיות בתוך הקשר. אבל לרוב זה לא קורה.
באחד מפרקי מפגש הזוגות של חתונמי, מאי מתפעלת מליאור וקטיה. וכמה הם בתוך זה, שהם ויתרו על הדירות שלהם. היא אומרת שאם היא רק הייתה מקבלת כזו רמה של ביטחון, היא הייתה מתנהלת אחרת לגמרי.
אני שומעת את זה הרבה מנשים עם דפוס היקשרות חרדתי. הן מניחות שאם הצד השני ייתן להן ביטחון מלא, יגיד שהוא רוצה ויחזר ויניע את הקשר קדימה, הן ירגישו משוחררות וחופשיות בתוך הקשר.
אבל לרוב זה לא קורה.
הנה 3 סיבות שבגללן לא משנה כמה ביטחון תקבלי בקשר, הדפוס החרדתי יקלקל לך אותו.
הסיבה הראשונה – את לא מאמינה לו
הרבה פעמים כשמישהו מביא ביטחון, מתקשר, אומר שרוצה, מחזר, ועושה את מה שהוא אומר, לרוב תסתכלי עליו בחשד, בגלל כמה גורמים.
הראשון – זה לא קורה הרבה, תראו כמה ביקורת ליאור ספג על זה שהוא מלאכותי ושהוא רק רוצה להתחתן ולא מעניין אותו הקשר עצמו, אפילו בן אומר שנראה לו שליאור עוד לא נחת.
עוד גורם לחוסר האמון הוא גברים שמתלהבים מאוד ואז נכבים. זה מאפיין מאוד גברים עם דפוס נמנע. אבל מה שקורה בדרך כלל במצב הזה, הוא שבהתחלה את לא מאמינה לו וחשדנית, אז את קשה להשגה, ומתי הוא נכבה? כשאת מרגישה מספיק בנוח, ואז מתהפכת ומתמסרת בבת אחת.
מישהי בטוחה, לא הייתה מתמסרת בבת אחת גם לבחור הכי מתלהב, היא הייתה בודקת אם הוא מתאים לה, ולא עסוקה בעניין הביטחון.
בנוסף לכל זה, לנשים עם דפוס היקשרות חרדתי יש הרבה פעמים יש אמונה לא מודעת שאם מישהו רוצה אותי משהו דפוק בו, כי אני לא מאמינה שאני ראויה באמת.
הסיבה השנייה – משעמם לך
בן זוג עם דפוס היקשרות בטוח, בהחלט יכול להביא לקשר ביטחון ושלווה. הבעיה היא שחרדתיים לא רגילים לזה, ואז מישהו שבהתחלה נראה מעניין ומושך, הופך איכשהו למשעמם. לרוב לא תהיה לך סיבה מספיק ברורה למה ״ירד״ לך ממנו. למה? כי חסרה הדרמה וההתרגשות שנגרמת מההרגל לקשרים עם נמנעים שרצופים בעליות ומורדות. זה מה שנקרא רכבת הרים רגשית, ואני מסבירה על רכבת הרים הרגשית בסרטון נפרד.
ולבסוף, הסיבה המרכזית שבגללה נשים עם דפוס חרדתי לא מרגישות ביטחון בקשר היא שלא משנה כמה ביטחון יש, הם תמיד יסתכלו על מה חסר.
עכשיו, המוח האנושי תמיד מחפש מה לא בסדר, זה מנגנון הישרדותי שטבוע בנו. ככה שרדנו בג׳ונגלים. הבעיה היא, שבנוסף למנגנון הזה, לחרדתיים יש רדאר מאוד מאוד רגיש. ולכן, הם לא רק יחפשו באופן תת מודע מה לא בסדר, הם גם יהיו רגישים לכל מיני פרטים וניואנסים.
אם ניקח את מאי ומשה כדוגמא: משה אומר למאי שהוא איתה שהוא רוצה. זה נכון שיש לו אישוז, והוא גם מודה בהם. אבל הבחור בא מוכן לקשר, והוא מודה בטעויות שלו.
אבל מאי רואה בלי את המקומות שבהם הוא לא יכול, שהוא מתקשה לתת לה דברים. היא זוכרת את הדברים הלא טובים.
בסופ״ש זוגות הוא אומר לה, שהוא איתה ושהוא רוצה, אבל הוא גם מתוודה על המגבלות שלו, שלפעמים קשה לו לתת לה את היחס שהיא רוצה, והוא מבקש ממנה שתתחשב בו. מבחינתה זה לא מספיק.
זה נפתר בסוף בשיחה אצל יעל. אבל זה משהו שקורה כל פעם. הם מגיעים ליעל, מדברים על הדברים וזה נפתר, עד הפעם הבאה. עד הפעם הבאה שהרדאר של מאי ימצא משהו אחר להתערער ממנו.
אז מאיפה מגיע הביטחון בקשר?
קודם כל מבפנים.
בעוד שאישה עם דפוס חרדתי תתמקד בשאלה האם הוא רוצה אותי, האם יש לקשר הזה סיכוי, אישה עם דפוס היקשרות בטוח תתמקד בחוויה שלה. אם טוב לה או לא, אם מתאים לה או לא.
מבחינת הבטוחה, אם טוב לה היא תישאר ואם לא, היא תנסה לפתור ואם זה לא יעבוד, היא תלך ותשחרר בקלות. מתוך אמונה שהיא יכולה לפגוש מישהו שיעשה אותה מאושרת. מפני שהשאלה שמנחה אותם היא – האם האדם הזה מתאים לי.
דבר שני – המילה ביטחון היא בעייתית בהקשר שלה.
אפילו גיא ובן מתקשים להתמודד איתה. מבחינתם להגיד שהם בעניין, זה לתת צ׳ק בלי כיסוי, כי גם הם נותנים לנושא הזה כובד משקל.
אבל החיים מלאים בהפתעות ובתהפוכות, ואין לנו וודאות אף פעם. לכן הביטחון שלנו צריך להיות פנימי. הידיעה שלא משנה מה יקרה אני אהיה בסדר.
במקום להשתמש במילה ביטחון, אני מציעה לך להחליף אותה במילה נכונות. האם יש לאדם שמולי נכונות ליצור איתי קשר זוגי.
למה אני לא מצליחה להיכנס לקשר זוגי ומה אני עושה לא נכון?
הרשמי וקבלי במתנה את המדריך של המדע החדש של דפוסי היקשרות רומנטיים
