למה כל כך קשה לשחרר קשר שלא טוב לנו, אפילו כשברור לנו שהוא לא מתאים? נשים עם סגנון התקשרות חרדתי מתארות מצבים שבהם הן יודעות שהקשר לא משרת אותן, אפילו קשר רעיל – ובכל זאת הן ממשיכות להיאחז, בתקווה, באשליה, בזיכרונות. במאמר הזה אני מסבירה למה זה קורה, מה עובר על המוח והגוף במצבים כאלה, ואיך אפשר לצאת מזה מחוזקת – מבלי להרגיש שוויתרת או כשלת.
קרה לך פעם שמצאת את עצמך בקשר שהרגשת שלא טוב לך, שלא מתאים לך, שאת לא מקבלת ממנו את מה שאת צריכה, ואפילו שידעת בינך לבין עצמך שאת חייבת לחתוך ולסיים את זה, אבל ברגע האמת לא עשית את הצעד?
היו לי לא מעט קשרים כאלה, וכל אחד נראה קצת אחרת.
באחד סך הכל היה די סבבה, במיוחד בהתחלה, אבל גם אחרי שעבר זמן, הקשר לא התפתח, הוא נשאר ברמה של התחלה – למשל לא גילינו לסביבה, לא נפגשנו עם חברים.
באחר, הרגשתי שאני עושה מאמצים בלתי רגילים. הוא היה נעלם ליום יומיים ואני ירקתי דם כדי להישאר ״קולית״ עם זה, קיבלתי ציון מאה על הכלה אבל סבלתי כל הזמן. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לגיטימי בגלל שהוא עמוס.
והיה גם קשר שפשוט הייתי מחכה שהוא יתפנה. תיארתי את זה כאילו אני באיזה תורנות כוננות – מחכה לקריאה. זה היה הכי ללכת עם ולהרגיש בלי – על הנייר אני יוצאת עם מישהו או בזוגיות, אבל בפועל הרגשתי לבד.
ואיכשהו שניה לפני שהייתי נשברת הם היו שולחים הודעה או נפגשים איתי, וזה מה שהחזיק אותי, הפירורים האלה.
למה לחרדתיים קשה להיפרד?
לפעמים נדמה לנו שאנחנו לא יכולות לשחרר את הקשר כי אנחנו חלשות, אבל זה לא העניין, זו מערכת ההיקשרות החרדתית שלנו שמופעלת. אנשים עם דפוס התקשרות חרדתי מתקשים לשחרר קשר—אפילו כשהוא לא טוב—כי מערכת ההיקשרות שלהם מפעילה אותם.
מבחינה אבולוציונית המערכת החרדתית מפרשת פרידה כאיום הישרדותי לכל דבר, ממש כאילו הולכים לנטוש אותנו באמצע הג׳ונגל, והגוף נכנס למצב חירום רגשי עם מטרה אחת ברורה- לייצר מחדש קרבה. גם אם ההיגיון יודע שזה לא קשר בריא.
היא תייצר מחשבות אובססיביות, תתמקד בזיכרונות טובים, ותייצר תחושת תקווה ש”זה עוד יכול להסתדר”. לכן קשה להם להרפות – לא כי הם לא מבינים, אלא כי כל המערכת הפנימית שלהם מגויסת כדי להחזיר את הקשר.
פחדים ואמונות מגבילות
לכל זה מצטרפים פחדים ואמונות מגבילות:
שלא נמצא קשר אחר, כי היה כל כך קשה לנו למצוא גם את זה
שאולי אני לא מספיק טובה, ולכן אני לא אמצא מישהו אחר.
כשהערך העצמי נמוך, מוכנים להסתפק במה שיש כי לא מאמינים שמשהו יותר טוב מחכה לנו, אז למה ללכת? עדיף לשמור על מה שיש.
המערכת החרדתית מסתפקת בפירורים כי היא רוצה לשמר ולשמור על מה שיש. היא תסתפק גם בדברים קטנים בתור סימן לזה שרוצים אותה ושכן יש סיכוי: הודעה פתאומית, סימן קל של חיבה – מספיקים כדי להדליק מחדש את התקווה.
זה יוצר ציפייה לשינוי, כי הנה דברים משתפרים, שיש סיכוי. זה מאוד נפוץ ביחסים של און/אוף כל פעם כשהוא חוזר יש תקווה שהוא השתנה, הרי אם הוא לא השתנה אז למה הוא חזר?
אמונה אחרת שנפוצה אצל הדפוס החרדתי היא שאהבה שווה רק אם היא מגיעה עם כאב. שצריך להילחם על הקשר, להוכיח את עצמי. זה לא מקרי –אלו התניות רגשיות שנוצרו בילדות ובקשרים קודמים שלמדנו שכדי לקבל אהבה צריך להתאמץ, להיות ראויים לה.
ובנוסף לכל זה יש גם הרבה ביקורת עצמית וחשיבה שאולי אם אני אשתפר זה ישתנה, שאני צריכה לעבוד על עצמי ועל הקשר, שלמישהי אחרת זה לא היה קורה. הרבה נשים מאשימות את עצמן – וחושבות שהן הבעיה.
למה זה כל כך קריטי?
הרי מקסימום נישאר בקשר ובסוף זה יגמר ונמשיך הלאה. הבעיה היא שזה לא נגמר שם ויש לזה מחיר כבד. זה מעמיק את הדפוס החרדתי.
כל פעם שנשארים בקשר שלא עובד – הדפוס הזה מתחזק. מתחזקת גם התחושה שאני לא יכולה לסמוך על עצמי. ואז, בקשר הבא – או שאני נשארת שוב יותר מדי זמן, או שאני מפספסת כי אני בורחת מהר מדי בגלל הפעם הקודמת.
הרבה פעמים אנחנו מחכות שהצד השני יחתוך, או שזה ייגמר מאליו.
יש פחד מלקחת החלטה לא נכונה ואז להתחרט, או שיש הרגשה שאין לי באמת זכות החלטה. וכשהקשר נגמר – אני יוצאת ממנו מוחלשת – אני כועסת על עצמי שלא עשיתי את זה קודם. וגם זה מחליש ומערער, וגובה מאיתנו מחיר יקר של זמן, אנרגיה, ושל ערך עצמי וביטחון עצמי, במקום להיות מובילה ולקבל החלטה שאני שלמה איתה ולצאת מחוזקת.
מה אפשר לעשות?
כשמגיעה אלי מישהי עם דפוס חרדתי עם התלבטות אם לעזוב או להישאר, היא כבר יודעת שלא טוב לה, אבל היא מקווה שאולי בכל זאת משהו ישתנה והיא פוחדת לעשות החלטה שתתחרט עליה.
אני אף פעם לא אומרת למתאמנת שלי מה היא צריכה לעשות, מה כן? אנחנו עושות תהליך קצר וממוקד שנותן כלים, בהירות, ומפת דרכים אישית. כדי לתת לה את הכוח לבחור.
קרה לי כמה פעמים שפנו אלי נשים עם התלבטות אם להישאר או ללכת אבל הן בחרו לא לעשות את התהליך. בהתחלה לא כל כך הבנתי למה, הרי יש לי תהליך ממוקד של שתי פגישות שבנוי בדיוק למקרים כאלה
אבל כשחשבתי על זה הבנתי משהו, מכיון שגם אני הייתי חרדתית ואני יודעת איך חרדתיות חושבות ומרגישות. עמוק בלב היא יודעת שהיא צריכה להיפרד והיא יודעת שאם היא תבוא לתהליך זה מה שהיא תחליט והיא לא רוצה לקבל את הכוח הזה, היא פוחדת ממנו, היא פוחדת מהשינוי.
את מרגישה שאת נמצאת בקשר שלא טוב לך?
את מתלבטת אם לעזוב או להישאר? קשה לך לשחרר את הקשר?
זה קורה להרבה נשים ואת ממש לא לבד. אבל חשוב שתדעי שאת גם לא חייבת לקבל עכשיו שום החלטה דרמטית.
בדיוק בשביל זה יצרתי תהליך קצר וממוקד, בלי מחויבות ארוכה, בלי לחץ.
שבו את לא צריכה להחליט מייד אם לעזוב, אלא רק לבדוק מה נכון לך באמת.
ובסופו? תקבלי את ההחלטה שלך – ותהיי שלמה איתה.
הצעד הראשון שלך פשוט לגמרי: שלחי לי הודעה ונקבע שיחת היכרות קצרה
לשיחת הכרות ללא עלות פשוט שלחי לי הודעה איך שנוח לך
