אחת השאלות ששואלים אותי הרבה היא מה קורה כששני אנשים עם דפוס היקשרות חרדתי נפגשים. ירח הדבש של לימור וליעד מחתונה ממבט ראשון נתן לנו הצצה לדינמיקה כזו.
אנשים בעלי דפוס היקשרות חרדתי, מאוד כמהים לאינטימיות וקרבה, ועסוקים בקשר ובהתקדמות שלו. הם מודאגים לגבי היכולת של בני הזוג לאהוב אותם ורגישים לכל ניואנס ולכל מילה או מחווה. עוד מאפיין מרכזי הוא הנטייה לאבד את עצמם בקשר, ולהיות מרצים, וזה נובע מתוך הפחד שלא ירצו אותם ויעזבו אותם.
אפשר לראות איך המאפיינים האלה באים לידי ביטוי אצל ליעד ולימור.
לליעד יש נטייה לריצוי, הוא שואל כל הזמן אם הכל בסדר, וכשלימור אמרה שהיא תגיד ושהוא לא צריך לשאול כל הזמן, רואים שהוא קצת נעלב מזה. ממה שנראה, יש נקודה שממנה הוא לוקח קשה כמעט כל דבר שהיא אומרת או עושה.
לימור מספרת לליעד על הנטייה שלה להעלם בתוך הקשר, ולאבד את האישה העצמאית והחזקה שבה. גם היא מפגינה התנהגות מחאה כשליעד אומר לה שהשיחה הפכה להיות קצת אגרסיבית. אנחנו לא רואים את כל השיחה שהייתה, ויכול להיות שחסר הקשר, אבל לקום וללכת, שזה משהו שהיא עשתה שוב על המפרשית, זו פעולת מחאה שהמטרה שלה היא לקבל תשומת לב. כשליעד רוצה ללכת לישון בחדר אחר, היא לא מסכימה, היא רוצה את היחס.
וזה בדיוק מה שקורה כששני חרדתיים נפגשים – יש מעין משחק כסאות. אחד מתרחק והשני מקרב, ואז הם מתחלפים. כל הזמן הם מגיבים למה שמגיע מהצד השני.
אם לנתח מתוך מודל ששת הצרכים האנושיים של טוני רובינס, אנשים עם דפוס חרדתי מונעים בראש והראשונה מהצורך בוודאות והצורך בחשיבות.
הצורך בחשיבות, מגיע מהמקום הלא בטוח. כל אחד רוצה להרגיש שהוא חשוב ומשמעותי בקשר. רואים את הריקוד הזה שהם מנהלים, כל אחד מנסה להוביל ומייד אחרי זה נסוג. לימור קובעת מסלול לים, ואז היא נותנת לליעד להוביל לשביל אחר, אבל אז מתחרטת ורוצה להוביל שוב. זה קורה גם בשייט – כל אחד מנסה להתבלט ולהיות משמעותי.
יש לשניהם גם צורך גדול בביטחון, להרגיש רצויים. לימור אומרת, אני רוצה קודם כל לדעת שהצד השני רוצה אותי, ואז אני מוכנה לתת צ׳אנס.
כל אחד רוצה לקבל חשיבות וביטחון, אבל אין את מי שיוכל לתת אותם, ולכן נוצר מאבק בתוך הקשר. כשכל אחד עסוק בלהרגיש בטוח ורצוי, לא רואים את הצד השני.
מה הפתרון?
במקרה של לימור וליעד מאוד בולט חוסר התקשורת, בניגוד למשל למאי ומשה שלמרות הקשיים כן מצליחים לדבר אחד עם השני ולהבין מה קורה עם עצמם ועם הצד השני.
הבעיה היא שלאנשים עם דפוס חרדתי קשה ליצור תקשורת מקרבת כי הם קודם עסוקים בלהגן על עצמם, ועל מנת ליצור תקשורת מקרבת צריך ביטחון פנימי.
אנשים חרדתיים לא מדברים, הם עושים פעולות מחאה כדי לקבל יחס, כדי לקבל ביטחון וחשיבות. כמו ליאור שקמה ועוזבת את השולחן, או את הסירה, ואז ליעד רוצה גם להתרחק לישון לבד להרגע, אבל אז היא רוצה שהוא לא ילך. היא רוצה את היחס.
זו גם הסיבה שאני מלמדת תקשורת ואסרטיביות רק בסוף התהליך, כי קודם צריך לחזק את הביטחון העצמי. אנשים עם דפוס בטוח מציפים דברים, הם באים לדבר והם לא פוחדים לאבד. ומכיוון שהם מביאים ביטחון מבפנים, הם לא צריכים להרגיש בטוחים בקשר על מנת לדבר.
אני מקווה מאוד שליעד ולימור יצליחו לעשות תהליך ולחזק את הביטחון העצמי שלהם, מפני שאם הם ימשיכו ככה, דפוס ההיקשרות שלהם עלול לחבל בפוטנציאל הקשר בינהם, או בקשרים העתידיים שלהם.
המקפצה לזוגיות
תהליך קצר וממוקד
ליצירת פריצת דרך בזוגיות
- להתגבר על פרידה ולהתקדם הלאה
- לחזור לצאת לדייטים בעוצמה ובשמחה
- לקבל החלטה מושכלת לגבי קשר קיים