דווקא כשהיה נדמה שמעיין ועומרי מחתונה ממבט ראשון נפתחים ומדברים, יכולנו לראות שעדיין הקשר זה לא מתרומם כמו שהיה יכול
מכיוון שאני לא מתעסקת האם וכמה דוש עומר, או למה למעיין יש לוק תמידי של תשעה באב, הפעם אני רוצה לדון בסוגיה בעייתית שחוזרת על עצמה הרבה אצל הדפוס החרדתי – מתי זה עניין של התאמה, ומתי זה עניין של ביטחון. עומרי מסכם את זה מאוד יפה בפרק – יש משיכה הדדית, יש חיבור אינטלקטואלית, אבל איכשהו זה לא מתרומם ולא ברור להם למה. אז למה מעיין ועומרי לא מצליחים להרים את הקשר?לעומרי יש דפוס היקשרות נמנע
די בהתחלה הוא מעיד על עצמו שהוא נדלק מהר ונכבה מהר, ושהוא בדרך כלל לא שם לב למה ומתי זה קורה. הוא גם אומר שלרוב הוא לא יגיד מה מפריע לו, ואני מוכנה לשים כסף שלרוב הוא גם לא שם לב שמשהו מפריע לו, עד שזה נהיה בלתי נסבל. ולמה? כי ככה עובד המנגנון הנמנע. הוא מאומן לחפש את התולעים בתפוח כדי לשמור על ריחוק סביר, במיוחד במצבים שבהם הוא מרגיש שיש סיכוי לקרבה. עומרי מודע לתוצאה, אבל לא לסיבה, והוא מנסה לעבוד על זה. רק שהבעיה העיקרית עם מודעות, חשובה ככל שתהיה, היא שהמנגנון הפנימי תמיד מנצח אותה.
ומה לגבי מעיין?
למעין יש דפוס חרדתי. בתחילת התוכנית היא מדברת על הצורך שלה בביטחון, שקשה לה להיפתח. מאוד ברור שזה מגיע מהעזיבה של אבא שלה, אבל גם כאן מודעות לא פותרת את הבעיה המרכזית שיש להרבה חרדתיים: הם לא יודעים לעשות הפרדה בין הצורך שלהם בביטחון, להבנה עד כמה הצד השני בעניין שלהם, ומה רמת ההתאמה. מעיין מייצגת מצב קיצון של הדפוס החרדתי – אלה שנשארים לבד מרוב שהם נזהרים. זה לעומת מנור שייצגה את הקיצון השני – אלה שמתמסרים בלי לראות בעיניים. מעיין רוצה ביטחון. זה קצת מזכיר גם את מה ששני אמרה לגבי הרצון שלה בגבר גבר. שתיהן רוצות שיבוא בחור, ויגיד להם שהוא רוצה אותן, על בטוח, אם אפשר במסמך חתום בחתימת נוטריון, שהכל יהיה בסדר, ושהוא יסחוף אותן ויחד הם ירכבו לעבר השקיעה. אבל החיים לא עובדים ככה, וביטחון לא מגיע מבחוץ, אלא רק מבפנים. לפעמים אני אוהבת לקרוא לדפוס הבטוח, גם הדפוס המאובטח. מפני שבטוחים מביאים את ציוד האבטחה שלהם מהבית, והם לא פוחדים ליפול, כלומר להיפגע או לטעות, מפני שיש להם ביטחון פנימי שהם יהיו בסדר גמור, מה שלא יקרה. לכן הם מביאים את עצמם באותנטיות, הם קלילים, לוקחים בקלות, ומסוגלים לבחון את הקשר בצורה מאוזנת.
מעיין, וגם שני, ששתיהן חרדתיות, רוצות להרגיש ביטחון בקשר. וברגע שזה יקרה, הן מבטיחות לנו, יצא מהן כל השפע והטוב הזה. אבל עד שזה יקרה, אנחנו נראה אותן מדברות על קרבה אבל מייצרות ריחוק.
אפשר לרדת כל היום על הואנזי של מעיין. אבל זה לא האאוטפיט, זה שפת הגוף שלה שמרחיקה. אם נועה פילטר, האלטר אגו שלה מהיוטיוב הייתה לובשת את הואנזי הזה, זה היה נראה ומרגיש לגמרי אחרת.
יש בלבול אצל חרדתיים בין הצורך בביטחון לבין ההבנה האם הצד השני מתאים לי והאם הוא באמת בעניין שלי. וזה מה שמביא אותם הרבה פעמים למצב של מעיין. ואני מזכירה, מדובר בבחורה שהיא שחקנית במקצוע שלה, והיא יכולה להיות סופר כיפית.
קשר זוגי לא מביא איתו ביטחון ואושר, אנחנו אלה שמביאים ביטחון ואושר לקשר. מנור אפשרה לעצמה להיות אותנטית, אבל שכחה לבדוק אם זה מתאים לצד השני והייתה עסוקה בלסמן וי ולהתקדם, להתקדם להתקדם. מעיין עושה בדיוק את ההיפך, היא מחכה שהצד השני יגיד לה שהוא רוצה, בשביל שהיא תוכל להביא את עצמה האמיתית.
שתי הדרכים הללו הובילו ומובילות את שתיהן לשומקום, ובסוף אנחנו רואים את הסצנה שאולי כמעט כל בחורה חרדתית הזדהתה איתה – מעיין הולכת לישון לבד מדוכאת בבית שלה, בזמן שעומרי הולך לחפש את הקלילות שחסרה לו בבית, בעולם החיצון. 
הדרכה מיוחדת:
איך להפוך לבטוחה על מנת ליצור זוגיות ללא חרדות
בהדרכה הזו אני לוקחת אותך אל מאחורי הקלעים של המוח הבטוח.
בה תקבלי 5 כלים משני תודעה מתוך התהליך שעשיתי כדי להפוך את עצמי מחרדתית לבטוחה